המאבק למען מהגרי העבודה והפליטים

http://he.the-isleague.com/immigrant-workers-12-2013/#more-213

אנו מצרפים את קולנו למעןשחרור המהגרים מאפריקה ממתקן חולות ומסהרונים. יתר על כן, אנו גם דורשיםזכויות אזרח לכל דורש. הפתוס הציוני הנו כי היהודים היו פליטים נרדפים במשך 2000 שנים ועל כן מגיעה להם מדינה. הבעיה עם פתוס זה אינו רק שבשמו שולליםהציונים את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני אותו הפכו לפליטים, אלא כיהיחס של מדינת ישראל לפליטים אינו שונה מהיחס שזכו להם היהודים בתקופותשנרדפו במדינות שונות.

לפינתונים של רשות האוכלוסין וההגירה, שהועברו לוועדת העובדים הזרים בכנסתבראשות ח”כ מיכל רוזין, שהו בישראל נכון לסוף ספטמבר 2013 53,636 מהגריםמאפריקה. אפריקה היא המקום אשר בו נוצרים הכי הרבה פליטים ומהגרי עבודהבעולם. זאת משום שהאימפריאליזם שדד ושודד את אפריקה בסיוע שליטים מקומייםמושחתים, הפך והופך את אפריקה העשירה לגהינום עבור רוב תושביה הסובליםבחלקם הניכר מחרפת רעב. גם כיום מדינות אימפריאליסטיות כמו צרפת מוחצותבכוח כל התנגדות לשוד המזוין שלה, כפי שאנו רואים במאלי וברפובליקה המרכזאפריקנית.

כיום יושבים במעצר כ-5000 מבקשי מקלט מדיני. לאחרונה החלו רשויות האוכלוסין וההגירה להגביר את פעולות הרדיפה נגד מהגרים מאפריקה המתגוררים בערים ועשרות אפריקאים שנתפסו ללא אשרותבתוקף או שיצאו ממתקן חולות ולא שבו אליו. הם נעצרו ונכלאו בסהרונים. בובזמן, מאות התלוננו כי אינם מצליחים לחדש את אשרות השהייה שלהם בישראל. הרשות גם התחילה לחייב מהגרים המתגוררים בערים להתייצב במתקן חולות תוך 30 יום. אם לא ייעשו זאת, הם צפויים להיכלא.

לפרקים אנו שומעים על כך שהפליטים ובמיוחד בדרום תל אביב הם חממה של פשע, אין זו אלא הסתה גזענית פושעת. להלן העובדות:

1. הפליטים שהגיעו לארץ ברחו מאזורי מלחמה או אזורי סכנה והפרות זכויות אדםקשות. באריתריאה למשל, (44,000 פליטים יש בארץ משם) יש מציאות של כליאה,חטיפה, עינויים, שירות צבאי לא מוגבל בזמן, אונס, העבדת ילדים ועוד. בסודןיש רדיפה על רקע אתני. 300,000 איש מתו מאז 2003 ולבית הדין הבינ”ל בהאגהוגשו כתבי אישום בפשעים נגד האנושות וברצח עם נגד נשיא סודן. לו ניתן היהלגרש אותם לארץ מוצאם, ממשלת ישראל הייתה ממהרת לעשות זאת, אבל היא אינהיכולה לעשות זאת באופן גלוי. הגורל הצפוי להם, אם יוחזרו לארץ מוצאם, כפישראש הממשלה נתניהו המליץ, הוא מוות או לחילופין עינויים, כליאה במחנותעבודה ואונס. לכן, מהתופת הזו הם נמלטו.

2. תושבי דרום תל אביב חיים בהזנחה מחפירה ופושעת ומי שאשם בכך הוא ראשעיריית תל אביב וממשלת ישראל. המצב הזה לא היה שונה, עוד הרבה לפני הגעתםשל הפליטים. העובדה שהאוטובוסים מהגבול הביאו את הפליטים לדרום תל אביב,אינה אחריות הפליטים, אלא אחריות השלטון ששלח את האוטובוסים לשם, ודווקאלשם.

3. חה”כ האולטרה-גזענית מירי רגב, מלבה את אש הגזענות בקולי קולות. אומרת כיהם כולם “מהגרי עבודה בלתי חוקיים” וכי אם יש מקרה של פליט, אזי ישראל תנהגלפי האמנות הבינלאומיות שהיא חתומה עליהן ותדאג לו. אך רגב מתעלמת מהעובדהשבקשות הפליטים כלל אינן נבדקות. הפליטים נהנים מ”הגנה קבוצתית” שהעניקהלהם הממשלה – כי היא לא יכולה לגרש אותם לארץ מוצאם וכדי להימנע מבדיקהאישית של כל פליט פליט. מדוע? משום שאם יבדקו באמת – יגלו שהםפליטים. הבדיקות המעטות שכן נעשו, נעשו בצורה של ראיון, ללא מתרגם דוברהשפה ועוד ליקויים דומים.

4. באשר למכלאות האדם שהקימה המדינה בדרום הארץ נועדו לכאורה “לפתור את מצוקת תושבי דרום תל אביב”, הרי שזו דמגוגיה והסתה לשמה.

 5. החזקת אלפי פליטים (3,000 מתוך 53,000 – עולה כסף. צריך סוהרים, צריך מזוןוצריך להחזיק אותם איכשהו בחיים. מי משלם על כך? כמובן, משלם המיסים הואהממן מדיניות נאלחת זו, בזמן שהם היו יכולים לממן את עצמם תוך השתלבותבעבודה.

6. שילוב בעבודה, חברים, לא יקרה. מדוע? משום שבין השאר יש מי שיפסיד כסףמזה. סקרנים לדעת מי? “מפתיע” למדי אבל מדובר באותם סוחרי עבדים שסוחריםבעובדים זרים ואינם מעוניינים בתחרות ובנטילת השליטה בעובדים מהם – שוקחופשי? עד שזה מגיע אליהם. ההסתה של הממשלה כנגד הפליטים היא תרגיל של שעירלעזאזל. הממשלה מזהה זעם ציבורי על הפשעים הכלכליים והחברתיים שלה ולכןהיא מארגנת מטרה נוחה להפנות אליה את הזעם. זאת ממש אותה מדיניות בה משתמשתהמדינה כלפי הערבים ואף כלפי החרדים.

ברורשבתנאים בהם חיים הפליטים ומהגרי העבודה הסופר מנוצלים צומחת פשיעה שממנהנפגעים בעיקר דווקא מהגרי העבודה והפליטים. אך אמצעי ההסתה מאשימים את כלהפליטים ומהגרי העבודה כפושעים מועדים.

הממשלה הגזענית חוקקה תיקון מספר 4 נגד הסתננות, חוק המוסיף לדיכוי הברוטלי של המהגרים מאפריקה. במקורו חוק זה נחקק ב-16 באוגוסט 1954, כנגד מי שכונו אז “מסתננים” ערבים. בפועל “מסתננים” אלו היו פלסטיניםשגורשו או ברחו מאימת הטרור הציוני שהביא לנכבה. “המסתננים” היו פלסטיניםרעבים שחזרו לשדותיהם כדי לקטוף פירות מעציהם ולקצור חיטה מן השדות מהםנושלו. על נושא זה ניתן לקרוא את בני מוריס בספרו “מלחמות הגבול של ישראל 1948-1956 ההסתננות הערבית פועלות הגמול והספירה לאחור למבצע קדש.” בספרוזה הוא מתאר את מעשי האכזריות והקטל בפליטים אלו, שהיו המשך ישיר של הנכבה.

החוקמ-1954 קבע כי אזרח של מדינה אחרת או תושב לשעבר בשטח ישראל צפוי לחמששנים וקנס 5000 לירה על הסתננות ומאסר עולם על פגיעה ברכוש. מעשי האלימותשל ישראל הביאו להתנגדות חמושה ולמעשי תגמול חמורים ביניהם מעשי הטבחבאזרחים על ידי יחידת 101 שנקראה על שם יחידת הטרור שהקים הקצין הבריטי אורד צ’ארלס וינגייט בתקופת ההתקוממות הפלסטינית ב-1936-9.

ב-1960יזמה הממשלה תיקון לחוק, בו נקבע כי “היוצא, ביודעין ושלא כדין, מישראלללבנון, לסוריה, למצרים, לעבר-הירדן, לסעודיה, לעיראק, לתימן או לכל חלקמארץ ישראל שמחוץ לישראל, דינו – מאסר ארבע שנים או קנס חמשת אלפים לירות”.בשנת 2007 תוקן החוק בשנית, ביוזמת חבר הכנסת אריה אלדד, ואיראן נוספה לרשימת המדינות שיציאה שלא כדין אליה מהווה עבירה לפי החוק.

בשנת 2012 שוב הוכנס תיקון לחוק, הפעם כנגד מהגרים מסודן ואריתריאה המהווים כ 95% מהמהגרים. התיקון החדש קבע שעצם חציית הגבול על ידי כל “מסתנן” דינהבפועל מאסר לשלוש שנים. די בצו גירוש שניתן עם תפיסתו של אדם כדי להחזיקובמעצר. הממונה על ביקורת הגבולות רשאי (אך אינו חייב) לשחרר אדם מהמתקןלאחר שלוש שנים, ויכול גם להחליט לשחררו מוקדם יותר “אם חלפו שלושה חודשיםמהמועד שבו הגיש המסתנן בקשה לקבלת אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוקהכניסה לישראל, וטרם החלה בדיקת הבקשה; או חלפו תשעה חודשים מהמועד שבוהגיש המסתנן וטרם ניתנה החלטה בבקשה.”

בדבריההסבר לחוק צוין כי “הוראות התיקון המוצע ייושמו באופן העולה בקנה אחד עםמחויבויותיה של מדינת ישראל על פי אמנות בין לאומיות ובכלל זה – עיקרון איההחזרה (non-refoulement), המעוגן באמנה הבין-לאומית בדבר מעמדם של פליטיםמשנת 1951, אולם היה זה שקר שקוף.לפי עקרון אי-ההחזרה ישראל, כמו כל מדינה החתומה על האמנה, מחויבת שלא לגרשולא להחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו אוחירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים אולהשקפה מדינית מסוימת. זאת ועוד: השלטונות אינם יוצאים ידי חובתם זו אם הםמגרשים אדם למדינה שבה חירותו או חייו אינם נתונים בסכנה בלי להבטיח כיאותה מדינה לא תגרש את האדם אל מדינה שבה יהיו חייו או חירותו נתוניםבסכנה. סעיף 30(א1) בניגוד לאמנה הבינ”ל החוק החדש (סעיף 4 לתיקון) קובע כיצו גירוש לא יבוצע “אלא לאחר ששר הביטחון או עובד מדינה בכיר שהוסמך עלידיו, קבע כי ניתן לעשות כן בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המסתנן ובמדינתהיעד לגירושו.”

חוקזה נפסל על ידי בית המשפט העליון שכן הסדרי הכליאה של חוצי הגבול סותריםאת מחויבותה של ישראל לפי סעיף 31 לאמנת הפליטים. סעיף זה אוסר על מדינהלהגדיר מבקש מקלט שחצה את גבולה ללא היתר כפושע, אם הציג אדם זה את עצמולפני השלטונות וסיפק הסבר לפעולתו. מדינות שחתמו על האמנה התחייבו כי כלאמצעי שמדינה נוקטת חייב להביא בחשבון את חובתה המוסרית והמשפטית שלאלהעניש פליטים ומבקשי מקלט בכליאתם. בית המשפט קבע כי “דינו של מי שהוצאנגדו צו גירוש אינו כדין מי שנתון במעצר בשל חקירה המתנהלת נגדו או בשל כתבאישום שהוגש כנגדו. על כן, מראש, החזקתו לצורכי גירושו אינה חייבת להיותבתנאים של ‘מעצר’, ויש לשקול לגביו דרכי החזקה התואמות את מטרת החזקתו”.

באמצעותהיחידה לטיפול במבקשי מקלט של משרד הפנים נערכת, מה שהם קוראים, בדיקהביחס לבקשות למקלט שמגישים מבקשי מקלט שאינם תושבי סודאן או אריתריאה.המדינה אינה בוחנת בקשות למקלט של חוצי גבול שמקורם בסודאן ובאריתראה, יחדעם זאת, אינה מגרשת אותם מתחומה, אולם גם אינה מעניקה להם מעמד המאפשר להםלקבל זכויות סוציאליות ולעבוד באופן חוקי. תושבי סודאן ואריתריאה מקבליםבישראל “רישיון” לפי 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל המתחדש מדי שלושה חודשיםוהמהווה למעשה – לפי לשון החוק – “צו גירוש שאינו בר ביצוע לעת הזאת.”

בעקבותאימוץ החוק החדש, חלה החמרה במצבם של רבים מחוצי הגבול מסודאן ומאריתריאה.בזמן שכיום רק מקצתם מוחזקים במתקן “סהרונים” (הן בשל גודלו והן משום שחוקהכניסה לישראל מאפשר החזקה לחודשיים בלבד), החוק החדש מאפשר למדינה להחזיקאלפי חוצי גבול במתקן למשך שלוש שנים ללא הליך שיפוטי או מעין-שיפוטי.כאמור, המדינה אינה יכולה – לפי עמדתה היא – לגרשם מתחומה. זאת, בזמןשהפרשנות המקובלת לאמנת הפליטים קובעת שמדינה הנמנעת מבדיקת בקשות מקלטמחויבת להעניק למבקשי המקלט את כל הזכויות שפליטים זכאים להן על פי האמנה,ואינה רשאית לטעון שאותם אנשים אינם פליטים.

מןהראוי לציין, שגם אם תחל המדינה בבחינת בקשות למקלט של תושבי סודאןואריתריאה שישהו במתקן, החזקתו של מבקש מקלט במתקן שהייה לגיטימית רק כאשרהיא נדרשת לצורך הבטחת קיומו התקין של הליך בחינת הבקשה, ורק לפרק הזמןהמינימלי הנדרש לצורך הבחינה. במסגרת השגה שהגישו האגודה לזכויות האזרח,מוקד הסיוע לעובדים זרים, רופאים לזכויות אדם ועמותת א.ס.ף נגד הקמת מרכזהשהייה עולה כי אף שהחוק מאפשר להחזיק זרים במעצר 1,095 ימים, מדינותהאיחוד האירופי הסובלות מגלי ההגירה הגדולים ביותר כמו צרפת, ספרד אואיטליה, נוהגות לעצור לתקופות קצרות יותר, העומדות בהתאמה על 32 יום, 60יום ו-180 יום; בארצות הברית עמדה תקופת המעצר הממוצעת ב-2009 על 114 יום,ובקנדה על 120 יום.

במחציתהראשונה של חודש דצמבר השנה בשבוע שעבר, נפתח בדרום מתקן שהייה “חולות”,שכונה “פתוח” למבקשי מקלט סודנים ואריתראים, בעקבות התיקון החדש לחוקלמניעת הסתננות. על פי החוק, לשוהים במתקן מותר לעזוב אותו, כאשר עליהםלהתייצב בו שלוש פעמים במהלך היום ולשוב אליו בשעות הלילה. השוהים במתקןזוכים לקבל אוכל, שתייה ומיטה. זהו למעשה כלא פתוח שאינו מאפשר לפליטיםלעבוד.

ב-17לדצמבר 2013, כמאה פליטים מסודן הפגינו מול קריית הממשלה בירושלים במחאהעל כליאתם במתקן שהייה. המפגינים הצטיידו בשלטים נגד כליאתם, לאחר שלמרותהוראת בית המשפט העליון לשחרר את מבקשי המקלט, מעבירים אותם לכלא אחר. ביוםשבת ה-26 לדצמבר, שוב הפגינו הפליטים הפעם בתל-אביב. המפגינים צעדו מגןלוינסקי לכיכר רבין. הם נשאו שלטים עליהם נכתב : “אנו פה כדי לדרוש אתביטול החוק למניעת הסתננות”. המפגינים צעדו מגן לוינסקי בדרום העיר אל כיכררבין, שם נשאו כמה נציגים דברים תחת האנדרטה לשואה. “בנוסף, בימיםהאחרונים, אנחנו עדים למדיניות חדשה בה הרשויות עוצרות פליטים ברחבי הארץבאופן שרירותי ואלים”, נכתב על עלונים שחילקו המפגינים בעברית ובאנגלית. “אנחנו צועדות וצועדים כדי להביע הזדהות ותמיכה במאבקם וכדי לבטא זעזועעמוק מהיחס לו הם זוכים, אנחנו פה כדי לדרוש הכרה וזכויות לפליטים ולדרושאת ביטול החוק למניעת הסתננות – חוק אכזרי המפר זכויות אדם בסיסיות.”

 בעקבות ההסתה של הממשלה כנגד “המסתננים” יש מקרים של התנפלות על הפליטים. במאי 2012 שר הפניםאלי ישי אמר: “הייתי מכניס את כולם ללא יוצא מהכלל לבית סוהר או מתקן שהייה – ומשם לתתמענק עזיבה ולהחזיר אותם למדינתם”, “כל מי שמוגדר פליט, ומדובר בבודדים,יוכל להישאר כאן. אי אפשר להפקיר את בטחון אזרחי ישראל.” בחודש מאי השנהכאלף בני אדם הפגינו נגד המסתננים בשכונת התקווה, ניפצו שמשות חנויות ותקפועוברי אורח. בדרישה לגרש אזרחי דרום סודאן . אחרים, עצרו מוניות שרות בקו 16 שעברו במקום, בדקו אם יושבים בהם זרים ודפקו על חלונותיהן. המתפרעיםצעקו “העם דורש סודאנים לגרש” וכן קריאות גנאי שונות. בהפגנה השתתפו חבריהכנסת מירי רגב, דני דנון, יריב לוין (ליכוד) ורונית תירוש (קדימה). במקביללאירוע בתל אביב התקיימו הפגנות דומות גם באילת, אשדוד, בני ברק ומוקדיםנוספים, נגד מה שהגדירו כ”אזלת היד של הממשלה לטיפול בבעיית המסתננים”.

במקוםלהעניק מקלט מדיני, המדינה מתכננת להציע 5,000 דולר למהגרים מאפריקה אםיסכימו לעזוב את ישראל מרצונם ולהתחייב שלא לשוב אליה. עד כה הציעה המדינהמענק בסך 1,500 דולר לכל מהגר במסגרת הסדר “חזרה מרצון”, נוסף למימון כרטיסהטיסה בחזרה לארצו. מאות מהגרים, בעיקר מאריתריאה וסודאן, נענו בחודשיםהאחרונים להצעה, חתמו על המסמכים, קיבלו את המענק ועזבו את ישראל (http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2152494).

העלאתהמענק היא חלק מהתכנית שמגבש משרד הפנים, בשיתוף משרד המשפטים, בעקבותפסיקת בג”ץ וביטול האפשרות לכלוא לשלוש שנים מהגרים מאפריקה בגין עבירתההסתננות לישראל לבדה. ראש הממשלה העניק אישור עקרוני למהלכים נוספים, ובהםקיצור תקופת הכליאה בחוק משלוש שנים לשנה וחצי והקמת מרכז שהייה פתוחלמהגרים מאפריקה.

איןדי בתביעה לשחרור מהכלא, יש לדרוש כי כל פליט יהיה זכאי, אם רצונו בכך,להפוך לאזרח עם זכויות שוות. זאת, לא רק משום שהממשלה דנה חלק ניכרמהפליטים לחיי סבל ופשע, אלא משום שהפליטים ומהגרי העבודה הם שותפיםפוטנציאלים למאבק מהפכני. אין להם אשליות לגבי אופייה של המדינה ובקלות הםיכולים להבין כי גורלם קשור בניצחון המאבק המהפכני להקמת מדינה אחתדמוקרטית מהים עד הנהר, מדינה, שיכולה לקום רק באמצעות מאבק מהפכני מנצחשבין השאר יחזיר גם את הפליטים הפלסטינים ויפתור את בעיות המצוקה הממשית שלתושבי שכונת התקווה ומקומות אחרים.