אלימות בצל הבחירות: להעמיד לדין את מרצחי המשטרה! להחזיר את האדמות לבדואים!
מאת: יוסי שוורץ
www.thecommunist.net,20.1.2015
אנו מצויים בתקופת הבחירות שהוקדמו כתוצאה מהמשבר של ממשלת נתניהו. המשבר נוצר בעקבות כישלונה הפוליטי במלחמה האחרונה כנגד החמאס בקיץ שעבר (“מבצע צוק איתן”), מלחמה בה הוכח שאכן המחשבה המאובנת של ממשלות ישראל יכולה רק להביא להרג אזרחים ולהרס תשתיות בעיקר של הערבים אך גם להרג של ישראלים. בחירות אלו מתקיימות בימים שבהם האווירה הכללית באירופה לאחר פעולת הטרור בפריס חיזקה את האיסלאמופוביה.
הדבר משרת היטב את האג’נדה של נתניהו ושל מדינת ישראל, שכן כתוצאה מפעולות טרור כנגד יהודים ניתן לצפות לגל הגירה של יהודים מצרפת אשר ימלטו ממדינה זו רק כדי להפוך לחלק מהמדכאים של העם הפלסטיני. לפי הסקרים בישראל שתי המפלגות העיקריות, “הליכוד” בראשות בנימין נתניהו ו”המחנה הציוני” של הרצוג וציפי ליבני, ניצבות פחות או יותר באותו מרחק מהקמת ממשלה, בסביבות ה-24 מנדטים.
אך פוליטיקאי מחרחר מלחמות משופשף כנתניהו לא יישב בחיבוק ידיים. ניתן היה לצפות שהוא ייזום פעולה צבאית, אם לא בדרום אז בצפון, כדי לשפר את סיכוייו בבחירות. הדבר בולט במיוחד בימים אלו, בהם קיימת אווירה לאומנית גזענית כנגד האיסלאם באירופה. זה זמן נוח במיוחד לנתניהו על מנת לשלוח מסר לכל שונאי המוסלמים כי מדינת ישראל ניצבת בחזית הראשונה נגד האיסלאם.
לא הייתה כל הפתעה בידיעה כי ביום ראשון ה-18.1.2015 מטוס ישראלי שיגר שני טילים לעבר מטרה בכפר מזרעת אלאמל באיזור קוניטרה, בגבול סוריה-ישראל. מוקדם יותר דיווח צבא לבנון כי שלושה חיילים לבנונים חשו קשיי נשימה בעקבות זריקת רימוני עשן וגז מדמיע מצד כלי רכב של הצבא הישראלי.
לא הייתה זאת הפעם הראשונה שישראל תוקפת מטרות בסוריה. לפני כחודש דווח בכלי תקשורת כי שמונה מטוסי קרב של חיל האוויר השתתפו בתקיפות באזור שדה התעופה א-שרעי בא-דימאס צפונית-מערבית לדמשק ובקרבת הגבול בין סוריה ללבנון. היעד היה ככל הנראה מחסן טילי נ”מ חדישים שהיו בדרכם לחיזבאללה בלבנון. הירי הנוכחי של ישראל בא מספר ימים לאחר שנסראללה הזהיר את ישראל להפסיק לפגוע באנשיו. נסראללה טען כי ברשותו כלי נשק מאוד מתוחכמים היכולים לפגוע בכל מקום בישראל.
בירי השבוע נהרגו “אבו עיסא” מפקד בכיר של חיזבאללה וג’יהאד מורנייה, בנו של עימאד מורנייה, שהיה ראש הזרוע הצבאית של הארגון וחוסל על ידי ישראל בדמשק בשנת 2008. בעוד ממשלת ישראל שותקת ולא לוקחת אחריות לפרובוקציה, מקורות פרו ישראלים בעולם דיווחו כי הקבוצה שנורתה תכננה פיגועים בישראל. קשה להאמין לשמועות אלו משום שאיראן וחיזבאללה עסוקות בתמיכה במשטרו של אסד כנגד המורדים ואין להם כל אינטרס לפתוח בשתי חזיתות בעת ובעונה אחת.
חיזבאללה מאז מלחמת הלבנון השנייה מסתפק באזהרות ותגובות מוגבלות למתקפות ישראליות ונמנע מכל פעולה היכולה להביא להתלקחות מלחמה חדשה בין ישראל לארגון. בפעם הקודמת שישראל הרגה פעיל חיזבאללה היה זה בספטמבר בשנה שעברה. חיזבאללה הגיב יומיים לאחר מכן כאשר טיל פגע בטנק ישראלי בחוות שאבה. הפעם חיזבאללה יגיב בוודאות שכן ההרוגים היו בכירים בארגון ונסראללה אינו יכול שלא להגיב. השאלה היחידה היא מתי ואיך, אבל מה זה חשוב לנתניהו המשחק באש?
גם לא הייתה שום הפתעה בתמיכה שנתן “המחנה הציוני” לפעולה זו, שכן המסר שלהם הוא שבשאלות המלחמה עם הערבים אין הם פחות מיליטריסטיים מנתניהו. היחיד שהעז לפתוח את הפה היה גלנט שאמר כי התקיפה היא חלק ממסע הבחירות של ביבי, אך מהר מאוד התקפל.
בנוסף לתקיפה נגד חיזבאללה בסוריה, נושא אחר שעולה בזמן זה, החושף את אופייה הגזעני של מדינת האפרטהייד, הוא שאלת יחס המדינה לבדואים, שרבים מהם עדיין משרתים בצבא הישראלי. יהודים בישראל עדיין עשויים להאמין שתפקיד המשטרה להגן עליהם, אולם לא תמצאו כיום בדואים רבים, כולל אלו המשרתים בצבא, שמאמינים בכך. בשבוע שעבר רצחה המשטרה צעיר בדואי בשם סאמי אלג’אער בירי בעת פשיטה על העיירה רהט. המשטרה חיפשה כנראה סוחרי סמים. ביגון ובכעס קברו בני העיירה את הצעיר ביום ראשון.
המשטרה כמובן לא התנצלה והשוטרים לא הושעו מתפקידם ולא יועמדו לדין. לאחר הכול מהם חיי בדואי בעיני המשטרה? התושבים של רהט והמשטרה סיכמו שבעת ההלוויה לא תגיע המשטרה למתחם הקבורה. אך מה חשיבותו של הסכם עם בדואים בעיני המשטרה? בעת ההלוויה נכנסה למתחם ניידת משטרה עם אורות מהבהבים. המסר היה ברור: “אנחנו האדונים”.
הניידת לדברי המשטרה נרגמה באבנים. השוטרים פתחו באש חיה והשליכו רימוני גז מדמיע. כתוצאה נהרג סאמי זיאדנה, בן 45, שהייתה לו בעיית לב ו-22 בדואים נוספים נפצעו. המשטרה הודיעה כי כניסת הניידת הייתה פשוט טעות ולכן כנגד השוטרים המרצחים לא יינקטו צעדים. את משליכי האבנים היא מתכוונת לעצור.
עקיל זיאדנה, בן דודו של ההרוג, סיפר שזיאדנה היה בבית הקברות וספג גז מדמיע: “סאמי הלך יחד עם כולם בתהלוכה ובבית הקברות עד שהמשטרה התחילה לזרוק גז מדמיע ושם הוא נפגע… המשפחה בכעס ואבל גדול, איבדו את אב המשפחה”. לדבריו ניידת המשטרה הגיעה לאזור בית הקברות לאחר שחצתה שני מחסומים, “לא ברור למה היא הייתה צריכה להגיע לשטח שהוגדר סגור, היא לא התייחסה למה שקורה שם”.
זאלל זיאדנה, גם הוא קרוב משפחה שהשתתף בהלוויה סיפר: “הייתי בתוך בית הקברות ופתאום התחיל גז מדמיע. התחלתי לרוץ ונתקעתי במצבות, נפלתי ונפצעתי ברגליים. סאמי היה קרוב אלי, הוא לא בא לריב עם המשטרה, בא לתת כבוד אחרון”. לדבריו התהלוכה וההלוויה הייתה רגועה. “לא חשבנו שיקרה משהו, אבל היה ירי מאסיבי של גז מדמיע. יש כעס מאוד גדול ברהט על יחס המשטרה, הכול יכול לקרות עכשיו. אי אפשר להבין איך המדינה מתנהגת ככה לאזרחים.” התשובה היא – תלוי אם אזרחים סוג א, סוג ב או סוג ג.
חבר הכנסת מחד”ש דב חנין דרש הבוקר להקים ועדת חקירה ממלכתית לאור מותם של אלג’עאר בשבוע שעבר ושל זיאדנה אתמול ואמר: “מאז אוקטובר אלפיים יותר מ-45 אזרחים ערבים נהרגו על ידי שוטרים. זו מציאות בלתי נסבלת שאי אפשר להשלים איתה. אי אפשר לדבר עוד על מקרים מבודדים ומנותקים זה מזה – ברור שקיימת כאן בעיה מערכתית חמורה. צמרת המשטרה נכשלה בטיפול בעניין ולכן נדרשת חקירה חיצונית מקיפה ומעמיקה שתוביל לשינוי חד ביחסה של המשטרה לאזרחים הערבים בישראל”.
האם חבר הכנסת הנכבד אינו יודע שוועדת חקירה ממלכתית תטייח את האירועים? גם אם תוקם וועדת חקירה ממלכתית שתגלה טפח מהנעשה, האם לא ברור להנהגת חד”ש כי לא תהיה לפרסום וועדת החקירה שום השפעה על ההתנהלות הברוטאלית של המשטרה כנגד ערבים? די לזכור מה היו תוצאות וועדת אור שהוקמה לשם בירור אירועי אוקטובר 2000, כאשר המשטרה רצחה 12 מפגינים ערבים. הוועדה אכן מתחה ביקורת קשה על שרים בממשלה, על קצינים במשטרת ישראל, אבל גם על מנהיגים בציבור הערבי הישראלי על שלא עושים מספיק כדי למנוע הפגנות של הערבים בישראל כנגד הקיפוח השיטתי. ראאד סלאח הואשם בכך שמטפח שנאה כנגד המדינה ומשום שהגן בגופו על מסגד אל אקצא. עזמי בשארה הואשם בכך שתמך באסירים הפוליטיים בבתי הכלא בישראל. מאז, ראאד סלאח נשלח לכלא ועזמי בשארה ברח מישראל. למנהיגים הישראלים ולקציני המשטרה האחראים לטבח לא קרה כמובן מאומה.
אין זה מקרי שהמשטרה נוהגת באלימות כנגד הבדואים. אלימות זאת מבטאת את מדיניות הממשלה כלפי הבדואים במטרה לנשלם מאדמותיהם לצורך ייהוד הנגב. לפי נתוני משרד הפנים, בשנת 2012 נהרסו 859 מבנים במחוז הדרום, רובם ככולם ביישובים הבדואים בנגב. 78 אחוזים מהם נהרסו על ידי הבעלים עצמם כדי להציל לפחות את הריהוט הדל מהרס הדחפורים ולהימנע מתשלומים מופרזים למדינה בשל הריסת בתיהם שלהם. 54 אחוזים מההריסות בשנה שעברה בוצעו בשבע העיירות הבדואיות המתוכננות ובכפרים שהוכרו על ידי המדינה. רק 46 אחוזים מן ההריסות בוצעו בכפרים הבלתי מוכרים. האוכלוסייה הבדואית במקומות היישוב סובלת מצפיפות נוראה, מבעיות תכנון קשות וקשה מאוד להשיג רישיון בניה שלא לדבר על העלות ומריטת העצבים בניסיון להשיג רישיון.
מנהלת הדרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין משתמשת בהריסות הבתים בצורה מכוונת, על מנת לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות. היא המוציאה צווי הריסה, מחדשת צווים שיפוטיים ומוציאה לפועל הריסות באופן מכוון בקרב משפחות שלא מעוניינות במו”מ עם המדינה לפינויים לעיירות שאינן אלא סוג של שמורות מהסוג שהכניסו אליו את האינדיאנים בצפון אמריקה. כך, הריסות הבתים אינן מבוצעות על פי החוק כלפי מי שביתו מוגדר כ”לא חוקי”, אלא הן משמשות כלי במאבקה של המדינה אל מול הקהילה הבדואית סביב סוגיית הבעלות על הקרקעות.
הבדואים בנגב הם הקבוצה הערבית היחידה בארץ אשר, למרות שנעקרה מן האדמות המקוריות שבהן ישבה עם הקמת המדינה, למרות שהועברה בכפייה לאזור חדש וצחיח יותר, ולמרות שגם באזור חדש זה הושתו עליה במשך השנים הפקעות קרקע גדולות, עדיין יש לה זיקת-בעלות לקרקעות בהיקף נכבד, זיקה שהמדינה המנשלת מתכחשת לה.
מאז 1948 נאבקים הבדואים, לא רק להשגת הכרה בזכות הבעלות שלהם על אדמותיהם, אלא גם לקבלת השירותים הממשלתיים הניתנים לשאר הישראלים. זאת בזמן שהמדינה פועלת באופן עקבי כדי לדחוק אותם מאדמותיהם ולכנס אותם לתוך מספר קטן ככל האפשר של יישובים. ממשלות ישראל גם מדירות את הבדואים מתכניות הפיתוח שלהן. הבדואים החיים ביישובים בלתי מוכרים, מנועים מלהקים בתי קבע, מנועים מן הזכות לרשום את מקום מגוריהם בתעודת הזהות שלהם, נעדרים שלטון מקומי, מנועים מלהשתתף בבחירות והם נשלטים על ידי גופים שהוקמו על ידי המדינה באופן מפורש על מנת לשלוט בהם ולנשלם. הבדואים שעברו ליישובים העירוניים שהממשלה תכננה עבורם חסרים תשתיות ותעסוקה.
האדמות שעליהן ישבו מרבית הבדואים עד 1948 התפרסו בחלקו הצפון-מערבי של הנגב: בין 2 מיליון ל-2.7 מיליון דונם, לפי הערכות מומחים שונים על אדמותיהם הוקמו יותר מ-50 יישובים יהודיים. מעט הבדואים שעובדים ביישובים אלו עובדים למעשה על אדמותיהם שלהם שבבעלות מנשליהם. בעיני המדינה, לבדואים אין כלל אדמות. יש לומר את האמת גם כאשר היא אינה נעימה לאוזן, גזל אדמות אלו יימשך כל עוד שמדינת האפרטהייד תמשיך להתקיים.
ברהט הוכרזה שביתה כללית וועדת המעקב העליונה של הפלסטינים אזרחי ישראל הכריזה גם היא על שביתה כללית. צעדים נכונים כשלעצמם, בהם אנו תומכים. אולם למרבית הצער הם לא ישפיעו על מדיניות הגזל והדיכוי של מדינת ישראל. לצד צעדי מחאה קונקרטיים, הצורך הוא בחזון מסוג שונה שיאחד את כל המוני הפלסטינים בכל הארץ, אלו שתחת שלטון ישראל וכאלו שבשטחים שישראל כבשה ב-1967. אליהם יצטרפו יהודים בעלי תפיסת עולם מתקדמת. החזון הזה הוא חזון של מדינה אחת המבטיחה שיווין זכויות לערבים ויהודים ואליה יחזרו משפחות הפליטים שגורשו וברחו מהטרור הציוני ב-1948-1947.
אלא שבעלי ההון במיוחד הציונים, האמריקאים והאירופאים אך גם הערבים, יפעילו את כוחותיהם והמשת”פים שלהם ויילחמו כדי שמדינה כזאת לעולם לא תקום. לכן מדינה כזו יכולה להיות רק מדינת פועלים מהים עד הנהר, מדינה ללא בעלי הון. מובן שכוח המוני הפועלים, הפלאחים והעניים הפלסטינים אינו מספיק כדי לנצח במאבק זה ולכן החזון חייב להקיף את כלל האזור ולהוביל להקמתה של פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון, כחלק ממהפכת פועלים עולמית.
בינתיים, אנו דורשים, יחד עם אחינו ואחיותנו הפלסטינים, בדואים, כפריים ועירוניים:
צדק לנרצחי המשטרה הבדואים! יועמדו השוטרים המרצחים לדין!
ישוחררו כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים!
מאבק עד הניצחון למען שיבת הפליטים!
הגנה עצמית עממית ודמוקרטית כנגד הגזענים האלימים!
החזרת כל האדמות שנגזלו לבדואים!
***
אם אתם מסכימים עמנו – אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לבניית מפלגת פועלים מהפכנית בכל פלסטין!
לפרטים נוספים על הלס”א היכנסו למצע שלנו.